Emotion

הפרוייקט שלי עוסק במחול ובתחושות והרגשות השונות העולות ממנו. השם Emotion, מראה את הקשר בין תנועה לרגש, אמוציה- בתוך המילה רגש, אמוציה באנגלית מסתתרת המילה תנועה באנגלית. בחיבור הזה, אני עוסקת לכל אורך עבודתי. 

מאז שאני זוכרת את עצמי, תמיד התעניינתי במחול. כשהייתי בת שלוש בלבד, מה שהכי אהבתי לצפות בו בטלוויזיה היה בלט של אגם הברבורים ללא צבע, בשחור לבן. כל ארוחת שישי, לאחר הקינוח אהבתי להקים את כל המשפחה ולגרום לכולם לרקוד ביחד איתי. מי שהפסיק לרקוד- הערתי לו מיד. לבסוף אמא שלי רשמה אותי לחוג בלט, ומסיבות כאלה ואחרות הפסקתי לאחר שנה. באופן אירוני דבר זה לא גרם לי להפסיק  להתעניין ולצפות במופעי מחול. כל מופע סיום של הסטודיו לריקוד של חברות שלי הייתי מגיעה, ועד היום אני הולכת למופעי מחול בכל הסגנונות בתיאטרונים בארץ ובעולם. אפשר להגיד שמחול זה חלק ממני.

כאשר הגיע הזמן להחליט במה אני רוצה לעסוק בפרוייקט הגמר שלי במקצוע שאני מאוד אוהבת, צילום סטילס, החלטתי לאחד את שתי האהבות שלי. מחול וצילום. 

צילום זוהי הדרך הטובה ביותר שאני מצאתי עד היום בשביל להביע את עצמי ואת הרגשות שלי. עכשיו, בעזרת הצילום, אני רוצה להביע את אותן רגשות שאני מרגישה כל פעם שאני צופה במופע מחול. ההתרגשות, הפחד, ההתלהבות, העצב, האושר, הדאגה ועוד הם כולם חלק מחווית הצופה במחול, וכמובן גם של הרקדן. ההבעות פנים, העוצמות של התנועות, החיבור לסיפור רקע, ואפילו החיבור למוזיקה, כולן חלק מהיצירה שנקראת מחול.

בסדרת התמונות שלי, אציג את כל התחושות שהבעתי מקודם בעזרת הרקדניות המוכשרות שאצלם. מחול הוא לא מדע מדוייק, כל אחד יכול לפרש את התמונות באופן שהוא רוצה ובאופן אינטואיטיבי. בעיניי, קפיצות מביעות עוצמה ואימה, תנועות הנעימות לעין כמו עמידה על פוינט עם הידיים לכיוון מעלה מביעות שלווה, ועוד ועוד. 

מהבחינה הטכנית, אצלם את הרקדניות על רקעים של שחור ולבן כדי ליצור רקע נייטרלי, וכך ההתמקדות של הצופים תהיה בתנועות וברקדניות עצמן. התמונות יהיו מצולמות בסטודיו, כדי לנתק את הרקדניות מהבמה ומה"כביכול" הסביבה הטבעית, ולהראות שגם ללא תפאורה אפשר להעביר תחושות דרך התנועות והבעות פנים בלבד. אצלם בצמצם פתוח ותלוי בתנועה- במהירות תריס מתאימה (לדוגמה- קפיצה= מהירות תריס גבוהה, תנועה שהיא חסרת תזוזה= מהירות תריס נמוכה).

המשפט שמלווה אותי לאורך תהליך זה הוא משפט של אחד הצלמים מהם לקחתי השראה, ג'ין שיאבון- "בשבילי, תמונה טובה היא תמונה שבה אתה יכול לשמוע את המוזיקה". מוזיקה היא מרכיב חשוב לקביעת האווירה בכל מצב ומקום, ואם ניתן "לשמוע" את המוזיקה דרך התמונות, אפשר להיות בטוחים שהצופים הבינו באופן עמוק את הצילומים ואת התחושות המובעות בהם.