צלם העוסק בנושא של צילום מחול כאמצעי לביטוי רגש הוא ג'ין שיאבון (Gene Schiavone). מאז שהיה ילד, שיאבון אהב לצלם והתעסק בזה הרבה. כאשר גדל, החל ללמוד צילום בכל מיני סדנאות ושיעורים. במהלך שנות נישואיו, אשתו הייתה מקושרת ל"תיאטרון הבלט האמריקאי", אך הוא עצמו אף פעם לא כך כך התעניין במחול. תפיסתו השתנתה כאשר באחד מהמופעים התיישב ליד בלרינה מפורסמת, ג'ולי קנט, ונהנה משיחתם. משיחה זו, הוא הבין שמחול ובלט זוהי דרך הבעה עצמית רגשית, והתחיל להתעניין מאוד בנושא. הוא החל לצלם מופעים של התיאטרון בלט האמריקאי, ומהר מאוד זומן לתיאטרונים אחרים, בבוסטון למשל. שיאבון טוען שהוא נהנה ביותר לצלם את הרקדנים גם מחוץ לתיאטרונים ו"לתפוס רגעים" של התנועות, וגם להעביר דרך התמונות היצירתיות שלו רגשות לצופים. התחברתי מאוד למשפט שהוא אמר- "בשבילי, תמונה טובה היא תמונה שבה אתה יכול לשמוע את המוזיקה". מוזיקה היא מרכיב חשוב לקביעת האווירה בכל מצב ומקום, ואם ניתן "לשמוע" את המוזיקה דרך התמונות, אפשר להיות בטוחים שהצופים הבינו באופן עמוק את הצילומים ואת התחושות המובעות בהם. 

בראיון של ג'ין שיאבון עם ברברה פררי מלינקסי, היא כתבה: "ג 'ין שיאבון קומונות עם אקרובטים של אלוהים על בסיס יומי. המצלמה שלו לוכדת את המהות שלהם - האמנות שהגוף האנושי הוא כלי לביטוי הרגשות הפנימיים. בהשראת התנועות שמציע כל רקדן, אקרובטים של אלוהים מעניקים את מתנת הטרנסצנדנציה, ומעבירים אותנו מהעולם הזה אל אחר." על אקרובטים של אלוהים וטרנסצנדנציה ניתן לקרוא בהרחב בסקירה הספרותית. 

ג'ין שיאבון הוא צלם מעורר השראה בעיניי, וכל פעם מחדש אני מתרגשת להסתכל על עבודותיו.