רפלקציה
נהניתי מאוד מביצוע פרוייקט הגמר בסטילס, Emotion. אני מרגישה שלאורך תהליך העבודה, גם אני עברתי תהליך עם עצמי והבנתי את אהבתי למחול, אך אפילו יותר מכך, את הזכות הבלתי רגילה הזו שיש לי בבית הספר, להביע את עצמי, בזכות הדבר שאני הכי אוהבת לעשות- לצלם.
תהליך העבודה היה אורך וקשה אך מספק. בהתחלה, הלכתי לצלם בבית הספר ויצו לאמנויות שבחיפה, שם הכרתי את הרקדניות אשר צילמתי מאוחר יותר בתהליך, וראיתי מקרוב איך מתנהל שיעור מחול מקצועי.
אחרי הביקור בבית הספר ויצו, נסעתי לתל אביב לצלם חזרה של המופע "חתך זהב" אותו ביצעו להקת המחול "פרסקו". התחושות והאנרגיות אותם הביעו הרקדנים ריגשו אותי מאוד וגרמו לי להבין לעומק יותר את הקשר בין רגש לתנועה.
השלב הבא שלי היה צילום מופע המחול של להקת "פרסקו" באודיטוריום בחיפה. החיבור בין הרקדנים לקהל היה מדהים, ורק הדגיש לי עד כמה התנועה והמחול יכול לחבר בין אנשים ובעיקר לרגש.
לאחר זמן מה, צילמתי בסטודיו את אלקסדנרה, אחת מתלמידות המחול בבית ספר ויצו. הגמישות, התנועות המדויקות והמקצועיות שלה הפתיעו אותי וריגשו אותי.
לבסוף, צילמתי את מאיה, גם תלמידת מחול מבית ספר ויצו. מאיה הדהימה אותי בכשרונה- היא קפצה קפיצות מדויקות להפליא, עשתה אותן שוב ושוב עד לקבלת התמונה המושלמת, הדגימה תנועות קשות הצורכות גמישות וחוזק רב, ועוד.
הקושי שלי בעבודה היה החשיבה מאחורי התמונות ובצילומים עצמם- איך אני גורמת לקהל שיצפה בתמונות שלי להרגיש את מה שאני והרקדנים אותם אני מצלמת מרגישים? איך אני מוכיחה את הקשר בין תנועה לאמוציה באופן ברור?
ההצלחה שלי הייתה ההבנה שהקשר בין תנועה לאמוציה הוא אישי לכל אחד, ואינטיאוטיבי. אם ישנו עניין כלשהו בצילום, לדוגמה תנועה מסובכת, היא גורמת לצופה לחשוב ואוטומטית התמונה "תזרוק" אותו לרגש מסוים.
אני מקווה שדרך הצילומים שלי הצלחתי להעביר תחושות ואמוציות, וגרמתי לצופה להתרגש מהתנועות השונות המוצגות.